רש"י על חולין ט׳

1 מעילאי נמי - כי סחיף להו על גבי בשר איכא קרמא מפסיק שאין חלב שאין לו קרום דק מלמעלה:

2 ממשמשא - מניי"ר:

3 מפתת - לשון פתות אותה פתים ויקרא ב:

4 כתב - לכתוב שידע לחתום שמו אילו ישב בדין או לעדות:

5 שחיטה - לאמן ידו לכך אפילו שבקי בהלכותיה:

6 קשר של תפילין - יש בו אומנות שעשוי כמו אות דלי"ת שיהא נראה בה שדי השי"ן חקוקה בקמטי התפר כעין שי"ן ורצועה קטנה כפולה ותלויה כעין יו"ד והקשר עשוי כעין ד':

7 הני שכיחן - תפילין וציצית וברכת חתנים מצויין תדיר הלכך הכל בקיאין בהם ואין צריכין לימוד שמעצמו יהיה בקי בהם:

8 שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור - בפרק השוחט תנן לכולהו שהייה לקמן חולין לב. אם שהה כדי שחיטת בהמה כו'. שחט והתיז הראש בבת אחת שלא הוליך והביא היינו דרסה. שחט הוושט ופסק הגרגרת הרי עיקור. או שהחליד את הסכין הוי חלדה כחולדה זו התחובה בחורין. השוחט מתוך הטבעת הוי הגרמה והתם מפרש לה ואזיל ולשון הגרמה שמכריע ידו לצאת חוץ ממקום הכשר שחיטה וכמו היה שוקל עין בעין נותן לו גירומיו גבי הכרעה בבבא בתרא דף פח::

9 כולהו תנן - במתניתין פרק השוחט שבהמה מתנבלת בהן וכיון שאין בקי בהן פשיטא דאסור לאכול וכי שמואל דאמורא הוא מתני' אתא לאשמועינן שכבר המשנה שנויה ועומדת:

10 ולא ידע - אינו יודע שאסור לעשות כן ומאכילה לנו:

11 אם שהה כדי ביקור - והוא שיעור שהייה:

12 לאו כדי ביקור סימנין - אלמא יש בהן תורת ביקור:

13 כדי ביקור חכם - לבדוק הסכין שהטבח צריך להראות הסכין לחכם העיר מפני כבוד החכם כדאמרינן לקמן חולין דף י: אע"ג שהטבח בקי בהלכות בדיקה:

14 אם כן נתת דבריך לשיעורים - פעמים שהחכם רחוק מהטבח פעמים שהוא קרוב:

15 טבח חכם - שהשוחט תלמיד חכם ואין מופלא בעיר ממנו כלומר לא תלוי השיעור אלא בשהיית בדיקת סכין לחודיה:

16 לא בדק - בסימנים מאי:

17 טרפה שחוטה אינה מטמאה כדאמרי' בהעור והרוטב לקמן חולין קכח: מן הבהמה מקצת בהמה מטמאה ומקצתה אינה מטמאה ואיזו זו טרפה ששחטה:

18 נבלה - דלאו בחזקת שחוטה מחזקינן לה כדרב הונא בפירקין:

19 בהמה בחייה בחזקת איסור - שהרי אסורה משום אבר מן החי הלכך אם נולד ספק בשחיטה ובאת להעמידה על חזקתה שהרי בכל דבר אתה אומר העמד דבר על חזקתו שהיה מתחלה שאין יכול להוציאה ממנה על ידי ספק נמצאת אומר שבהמה זו אסורה שהרי בחזקת איסור היתה תחלה ומספק אתה בא להתירה שמא נשחטה כראוי אל תתירנה מספק עד שיודע לך שנשחטה כראוי:

20 נשחטה הרי היא בחזקת היתר עד שיודע לך במה נטרפה - ולקמן מפרש מאי נפקא מינה. וברישא דמילתיה קמיפלגי דהשתא נולד לנו ספק בשחיטה שמא לא נשחט הרוב:

21 מר סבר בחזקת איסור - הראשון עומדת שלא היתה שחוטה וכיון דבחזקת שאינה שחוטה מוקמית לה הרי מתה ומטמאה:

22 ומר סבר בחזקת איסור אמרינן - ולאכילה הוא שנאסרה קודם שחיטה:

23 לא אמרינן - שהרי בשר מן החי אינה מטמאה:

24 ונימא נשחטה הותרה - דלשון חזקה לא שייך אלא בדבר ספק דנימא העמד דבר על חזקתו:

25 דאע"ג דאיתיליד בה ריעותא - שנולד בה ספק טריפות ספק קודם שחיטה היה בה ויש לתלותו בלאחר שחיטה מוקמינן לה אחזקת היתר דסתם בהמה אינה טרפה ותלינן בלאחר שחיטה וכשרה:

26 נטל הא ליתנהו - ולא חזינן בהו שום ריעותא ומאי ספקא איכא:

27 מי חיישינן שמא במקום נקב - שהיה בו תחלה אתרמי ליה השתא שהכניס בו שיניו וטרפה דנקבו הדקין אחד משמונה עשר טרפות הוא:

28 מנקר - לשון נקבים קרו"ט בלע"ז:

29 שמא במקום נקב - של נחש נקב ואסור משום סכנת נפשות:

30 ספק טומאה ברה"ר ספקו טהור - כדמפרש לקמן:

31 ספק מים מגולין - מים שנשארו מגולין בלילה ספק שתה מהן נחש ספק לא שתה וקיימא לן דאסירי:

32 הלכתא גמירי ליה מסוטה - דברה"ר ספקו טהור וגזרת הכתוב הוא דהא ברה"י לחומרא אזלינן וכל ספק דאיסורא נמי לחומרא בעינן למיזל שמא יעבור:

33 מה סוטה - שקינא לה בעלה אל תסתרי עם פלוני ונסתרה כתיב ונטמאה ב' פעמים אחד לבעל כו' שנאסרת עליו בסתירה זו עד שיבדקוה המים וכל סתירה אינה אלא ברה"י והתם הוא דאסר רחמנא מספיקא אבל ברה"ר שריא דלאו סתירה היא וטומאה מהתם גמרינן דטומאה קרייה רחמנא:

34 שרץ - מת:

35 ספק נגע - השרץ המת בתרומה:

36 ספקו טהור - ואפילו ברה"י ואילו ספק גלוי אסור אלמא שאני איסורא מסכנתא:

37 שיש בה דעת לשאל - אם נטמאה אם לאו ואסורה מן הספק ברה"י:

38 אף - כל ספק טומאות המאורעות במי שיש בהן דעת לישאל כגון אדם שעבר אבל שרץ או נבלה ספק נגע ספק לא נגע ברה"י ספקו טמא אבל ככרות שאין בהן דעת לישאל לא:

39 צלוחית - שמלאוה מים חיים למי חטאת ועדיין לא נתקדשו באפר דאם נתקדשו טמאה דקתני למאי אי לאיפסולי ליתני פסולה אי לטמויי אחריני בלאו הכי מי חטאת מטמאין אפילו במשא:

40 טמאה - ומטמאה אוכלין ומשקין וכ"ש דפסולה לקידוש דהא כל מעשיה במעלות טהרה הם דחטאת קרייה רחמנא:

41 אם יכולה חולדה לשתות ממנה - דתנן פרה פ"ט מ"ג כל השרצים אינן פוסלין במי חטאת חוץ מן החולדה מפני שהיא מקיאה רבן גמליאל אומר אף הנחש דכל המקיא פוסל דהואיל והפרישו מהן לשתות הרי נעשה בהן מלאכה ונפסלו וכשמקיאות פוסלות את הראשונות דמי חטאת נפסלו במלאכה אחרת כדאמרינן במסכת גיטין דף נג.. ואית דתלי טעמא משום דמים חיים בעינן דכתיב במדבר יט מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי שלא ימלא כלי זה ויערה בכלי אחר קודם קידוש זה שמעתי והגון הוא:

42 אם יכולה חולדה לשתות - שאין תלוי באויר:

43 או נחש לדברי ר"ג - שהוא אומר אף הנחש כחולדה:

44 או שירד בה טל בלילה - דרך טל לירד בלילה:

45 פסולה - דלאו מים חיים נינהו אבל בטומאה לא מספקינן לה ואינה מטמאה אחריני:

46 ואמר רבי יהושע בן לוי מה טעם - לא חיישינן שמא אדם טמא גילה אותה ותטמא אחרים: